1מי שחטף לשון כסף או איזה דבר מחברו והנגזל קובל עליו וטען לו שכן הוא שחטף אלא שמשלו חטף אם אין עדים על הגזלה הרי זה נאמן מתוך שהיה יכול לומר לא חטפתי ואם יש עדים על הגזלה אינו נאמן ואפילו בטענת מקח אחר שיש עדים ודרך גזל באה לידו היה עד אחד על הגזלה הרי זה משלם ולא מן הדין שהרי באיזה צד אתה דנו אם לחייבו מן הדין אין כאן שני עדים ולא הופקע מכל וכל דין מתוך שהרי מ"מ היה יכול לומר לא חטפתי ובשבועה וליפטר מכל וכל אי אפשר שהרי יש כאן עד אחד ואין כאן דין מתוך לגמרי שהרי מ"מ אם היה טוען שלא חטף היה נזקק לישבע שבועת התורה ושמא יראת השבועה מונעתו מלומר כן ומאחר שחל עליו חיוב שבועה מן הדין שלא חטף ואי אפשר לו לישבע שלא חטף שהרי מודה שחטף אין כאן שבועה שאין שבועה אלא למי שכופר במה שהעד מעיד ונשבע שאינו כמו שהעיד על הדרך שכתבנו ונמצא שהוא מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע ומשלם ואם תאמר שישבע שמשלו חטף ויאמן בכך מתוך שאם אמר שלא חטף היה נאמן בשבועה וכענין מה שאמרו במסכת זו פרק הבית ע' א' שהמפקיד לחברו בשטר נאמן לומר החזרתי בשבועה מגו דמצי אמר נאנסו שהוא נאמן בשבועה אין זה ששבועת התורה אינה אלא בהכחשת דברי העד כמו שכתבנו ואחר שאינו יכול לישבע שבועה הראויה לו מן התורה הרי הוא חייב לשלם מן התורה וכן הדין בכל שבועות:2מי שהלוה לחברו מנה ותבעו בדין עליו והלה טוען שלוה אלא שיש לו עליו מצד אחר כשיעור אותו מנה אם אין עדים על ההלואה אין ספק שהוא נאמן מתוך שיכול לומר לא לויתי היה שם עד אחד מגדולי המחברים כתבו שהוא משלם מצד שהוא מחוייב שבועה שאין יכול לישבע ואף הם הוסיפו לחדש בה דברים בשטר שאינו חתום עליו אלא עד אחד כמו שיתבאר בפרק אחרון ואף בזו שכתבנו עכשיו לדעתי אין הדברים נראין שהרי מ"מ הוא נאמן בפרעתי ומתוך שיכול לומר פרעתי נאמן לומר יש לי עליו מצד אחר כשיעור אותו מנה ואף בשני עדים כן אבל במעשה הנזכר כאן אינו נאמן בה בהחזרתי שהרי גזל וכל שנתברר שגזל אינו נאמן בהחזרתי ויש חולקין לומר שאף הגזלן נאמן בהחזרתי וראיה רמוזה להם במסכת כתובת פרק שני בסוגיית ומודה ר' יהושע וכו' ושמא תאמר לדבריהם נדון עליה בכאן להאמינו מתוך שיכול לומר החזרתי הם מתרצים כמו שתכף לחטיפה זו קבל עליו בבית דין ואין החזרה מצויה כל כך לשעתה ואין הדברים נראין:3שנים שהיו חולקים ביניהם על איזה דבר המטלטל כגון ספינה וכיוצא בה זה אומר שלי הוא וזה אומר שלי הוא ואין אחד מהם מוחזק בה שנדון את חברו כמוציא מידו שתהא עליו הראיה אלא שהוא ברשות הרבים וכיוצא בה אין בית דין נזקקין לדין זה ולכיוצא בו מכח הדין אלא או יתפשרו ביניהם או תהא מונחת לפניהם וכל דאלים גבר אמר אחד מהם לבית דין שיתפשוה ותעמד בידם עד שילך ויביא עדים אין בית דין נזקקים לתפסה ואם נמלכו שניהם להעמידה ביד בית דין או שמכל... תפשוה על פי האחד אע"פ שלא כדין עשו ובא אח"כ אחד מהם אחר שלא מצא עדים להוציאה ולהניחה כבתחלה לאיזה שיתגבר מכיון שבאה ליד בית דין מ"מ אין יוצאה מידם עד שיתברר של מי היא וכן אפילו נמלכו שניהם להוציאה מידם הילכך תהא מונחת בידם עד שיתפשרו ביניהם לחלוקה או לדרך אחרת או שיודו זה לזה או שיביא אחד מהם ראיה או עד שיבא אליהו ולמדת לפי דרכך שכל ששנים חולקין בענין אחד זה אומר שלי וזה אומר שלי זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי ואי אפשר להתברר ואין אחד מהם מוחזק בו וכן שאין הדבר ביד בית דין או ביד שום אדם אין נזקקין לה אלא כל דאלים גבר ואחר שיתגבר ויטלנה נדון את חברו במוציאה מידו:4שני שטרות היוצאים על שדה אחד לשני בני אדם הן במכר הן במתנה וזמנן ביום אחד ואי אפשר לברר על איזה מהם קנו מידו תחלה ואם אין שם קנין אי אפשר לברר זה שהגיע שטרו לידו תחלה שכל שיש שם קנין כל שקדם בקנין זכה וישאלו העדים ואם אין שם קנין אלא קנה שדי בשטר זה אין קדימת הכתיבה מועלת כלום אפילו נתברר במקום שאין כותבין שעות כמו שהתבאר בכתבות ומ"מ מי שהגיע השטר לידו תחלה זכה וכך שלא נתברר אחת מאלו הרי הדבר מסור לדין שודא דדייני ומי שדעתם נוטה להעמיד את השדה בידו יעמידו ומ"מ לענין בעלי חוב שהוציאו על הלוה שטרות שזמנן ביום אחד כל שקדם מהם וגבה אף בקרקע גבה ואם באו כלם לגבות כאחד ואין בנכסים בכדי שיעור כלם חולקים על הדרכים שיתבארו במסכת כתבות פרק מי שהיה נשאוי ולא נאמר דין שני שטרות היוצאין ביום אחד אלא בשטרות היוצאין על שדה אחד של פלני הן במכר הן במתנה ולמה אמרו בה שודא דדייני ובענין ספינה שהזכרנו בסמוך דנו בה דין כל דאלים גבר מפני שהספינה אפשר שיתברר הדבר ויוציאוה מיד המתגבר אבל שני שטרות אין הדבר מצוי להתברר מכיון שלא נתברר עכשו שכבר מתו העדים ושמא תאמר מי לא עסקינן שהלכו העדים למדינת הים ויבאו ויעידו למי קנו תחלה יראה שאין זה דבר המצוי ודרך כלל דין שני שטרות נאמר שמתו העדים ואי אפשר להתברר ואפילו יארע כמה שאתה אומר מ"מ לא פלוג רבנן:
